תקשיבו טוב, אנחנו יודעים בדיוק מה עובר לכם בראש – אתם בחופשה, סוף סוף. השארתם את המשרד, את הפקקים, את השכנה עם הכלב המטריד, והטסתם את עצמכם למקום שבו אף אחד לא ימצא אתכם. רגע של שקט. שלווה. אוויר נקי.
ואז, באמצע הניתוק המושלם הזה, פתאום נופל לכם האסימון: “רגע, חייב להעלות את זה לסטורי! אופס… אין קליטה?!”, או “וואלה, מעניין מה השם של הציפור המשוגעת הזאת עם המקור שנראה כמו פותחן יין”, או הקלאסית: “חברים, אתם חייבים לראות את הנוף הזה!” והאקס שלכם צריך לחכות עד שתחזרו לארץ. לא נעים.
והנה אתם עומדים שם, עם אפס פסים ופרצוף של ילד שהגלידה שלו נפלה על החול. למה? כי חשבתם ש- “להתנתק” זה סקסי. אז תרשמו ת’פוסט-איט הזה על המצח: דווקא במקומות הכי מרוחקים ומנותקים, האינטרנט הוא לא איזה פינוק של מפונקים. הוא החמצן הדיגיטלי שלכם, ולפעמים אפילו המציל תחת שלכם.
המדבר? יבש גם לטלפון שלכם!
דמיינו את עצמכם במדבר של דובאי, חמישה קילומטר מהמלון המפואר שלכם, על גמל שמריח כאילו עשה את כל התקופה בצבא בלי מקלחת. מסביב רק חול בצבע של קרמל מלוח והרים שנראים כאילו דרקון ענק שכב עליהם. המדריך המקומי קורץ לכם עם חיוך של “בואו איתי, יא חביבי, אני אראה לכם את הדיונות הסודיות שרק המקומיים מכירים” – ואתם, בהתלהבות של ילד שקיבל אייפון ליום הולדת, צועדים אחריו לשום מקום.
תוך שעתיים אתם מתחילים לחשוד שגם המדריך המקסים שלכם התבלבל בין הדיונות (הן נראות אותו דבר, נו באמת), והוא מתחיל לבדוק איזשהו סלע מוזר שהשייח’ לימד אותו ש”תמיד מצביע לכיוון מכה” (ספוילר: זה פשוט סלע רגיל).
ברגע הזה, הייתם קוטלים בשביל לפתוח את גוגל מפות ולשלוח הודעה לחבר’ה במלון שיביואו לחלץ אתכם במקרה ש- “הטיול הקצרצר” שכבר נמשך חמש שעות יהפוך לפרק ב”מחפשים את נמו”.
באלפים? אל תסמכו על הפרות שיכוונו אתכם...
חשבתם שהטבע הוא אויב הטכנולוגיה? תחשבו מחדש, חברים. כשאתם עומדים איפשהו בין איטליה לשווייץ, במקום שבו הטלפון שלכם כבר מבולבל לגמרי ומראה לכם הודעת “ברוכים הבאים ל…” כל 5 דקות, האינטרנט לא פחות חשוב מהנעליים שלכם.
אחד מהחבר’ה החליט לעשות קיצור דרך מהשיחים או סתם כשאתם רוצים לדעת אם הבקתה שאליה אתם מטפסים כבר שלוש שעות באמת פתוחה, או שבעליה החליט שהיום זה חופש.
כל המידע הזה זמין באינטרנט, ואותה מפה מקומטת שקיבלתם בכפר נופש לא תעזור לכם יותר מנייר טואלט. גם זה משהו, נכון. אבל אולי לא מה שציפיתם.
באיים התאילנדים... הלוואי והיה לכם אינטרנט אקזוטי
קחו את האיים בתאילנד – המקום שבו כל תמונה נראית כמו שומר מסך שגנבו מחלום. מים בצבע טורקיז שאף ישראלי לא המציא שם לגוון הזה עדין, חופים לבנים וצוקים שנראים כאילו אלוהים שיחק טטריס.
אבל מה שכל הפוסטים המרהיבים האלה לא מספרים לכם זה שבפי פי איילנד המהולל, באמצע שום מקום, אתם עלולים לשמוע “אין קליטה” בדיוק כשהאח שלכם מתכופף להציע נישואין לאהובתו, וכל המשפחה בארץ מחכה לשידור חי, כי הבטחתם (וגם כי אימא שלך כבר הזמינה אולם).
או הרגע המפחיד הזה, שבו אתם מגלים פתאום שיש לכם פריחה מוזרה אחרי שאכלתם איזה פאד תאי מדוכן רחוב שנראה כמו מטבח שורד בג’ונגל, והגוגל היחיד שזמין הוא המקומי שכולם קוראים לו “מיסטר אינטרנט” (כי הוא כביכול יודע הכל על וויפיי), אבל האנגלית שלו מוגבלת למילים “yes”, “no” ו -“come tomorrow morning”- שלרוב אומר “תפסיק לנדנד לי”.
פסטיבלים במדבר? גם הם רוצים סטורי
ברנינג מן, מידברן, וכל שאר ה”ברנים” והפסטיבלי מוסיקה למיניהם. המקומות שבהם אתם אמורים “להתנתק” לגמרי מהעולם ולהתחבר ל”עצמי הפנימי” שלכם. אבל אז מגיע רגע האמת – אתם צריכים למצוא את החבר’ה שלכם בין 70 אלף איש במדבר, שכולם נראים אותו דבר – לבושים בניאון ומכוסים באבק.
וכשאתם כבר מוצאים אותם, אתם מגלים שהמסיבה המטורפת ההיא עם הדיג’יי הישראלי המפורסם שחיכיתם לה? היא עברה ליד קמפ אחר ואין לכם מושג איפה. או שהאוהל שלכם פשוט נעלם כי לא סימנתם אותו טוב מספיק. ועכשיו אתם תקועים עם אבק בנחיריים, בלי מים, ובלי דרך לאתר את המקום שבו הנחתם את כל הדברים היקרים לליבכם (כולל את הפאוץ’ עם הדרכון).
והאמת היא שאפילו ה”מנותקים”, שכל השנה מדברים על “לחזור לטבע” ו”להתנתק מהמירוץ המטורף”, פתאום מגלים שחיבור לאינטרנט הוא לא מותרות, הוא לפעמים ההבדל בין להיות הכי מגניב בסטורי עם כל התמונות, לבין להיות זה שמעלה תמונות לפיד אחרי שכולם כבר הספיקו לחזור ולשטוף את הרכב.
הפתרון? ניסים! (וקסמים לא צריך)
עם כל הכבוד לחוויה “האותנטית”, למה לקחת סיכון? דווקא במקומות הרחוקים והמשוגעים ביותר, אינטרנט אמין שווה זהב. לא בשביל לבהות בפיד של האקס שלכם במקום בנוף (טוב, גם), אלא בשביל הביטחון שאתם יכולים לצלצל הביתה, לבדוק אם הצמח הזה שאתם עומדים לאכול הוא רעיל, לשלם למישהו, או סתם לשתף את הרגע המטורף שבו הייתם הישראלים היחידים שהצליחו להגיע לפסגת הר שאפילו גוגל לא שמע עליו.
עם ניסים האי-סים, אתם לא צריכים לבחור בין להיות קולים לבין להיות מחוברים. אתם יכולים לטייל בקצה העולם ועדיין להישאר עם חיבור אינטרנט שעובד כמו בבית. כמו שאנחנו בניסים אוהבים להגיד – “גם במדבר, אצלנו תמיד יש קליטה. וכן, זה גם עובד בשירותים של המסעדה ההיא בבנגקוק, אתם יודעים איזו, זאת עם התור של שעתיים”.
אם זה נשמע לכם כמו נס, אז כנראה שזה באמת… ניסים! (והמשחק מילים הזה לא נמאס לנו, אז תתרגלו).
טסים בקרוב? רוצים להימנע מהסיפור הבא שלכם שמתחיל במילים “וואי, איזה באסה, לא היה לנו אינטרנט והפסדנו את ה…”? התקינו את ניסים עוד היום!
